<h1>שו"ת רש"י סימן צ"ט</h1>
<h2>דף יז.</h2>
[אמר רבא מניח אדם עירובי תבשילין מיו"ט לחברו ומתנה] פעם אחת הניחו עירובי תבשילין מערב יום טוב, למחר ביום ראשון מצאו את הפת לבדו שנשאר, והבשר שעמו שנאכל. והרצו הדברים לפני ר' [על] שלחנו, ואמר אילו לא בא הדבר לפנינו עד למחר לא תהא תקנה למחר בדבר. אבל עכשיו יש תקנה, דאמר רב מניח אדם עירובי תבשילין מיום טוב לחבירו ומתנה. ולקח [ר'] בשר מן הקערה אשר בפניו ואחת מן הככרות, ואמר אם היום קודש ולמחר חול אין אנו צריכין לכך, ואם היום קדוש ולמחר חול [היום חול ולמחר קודש] הרי זה עירוב. בדין יהא שרי לנא לאפויי וכו'. וייחד לו [ר'] מקום.
